יום חמישי, 6 ביוני 2013

דנקנר, מפרץ החזירים ופרקליט השטן

בדה מרקר קראו לזה "שכרון כח". אני לא יודע מה באמת קרה או קורה בישיבות ההנהלה של דנקנר. מה שתפס אותי בכתבה הזאת הוא ההדגמה (לפחות לפי הכתבה) לאחת התופעות הכי מעניינות שאני מכיר בפסיכולוגיה חברתית, ה"חשיבה הקבוצתית" (group think). בניגוד למה שחשבתי כששמעתי לראשונה את המושג הזה לא מדובר על היכולת של קבוצות של מקבלי החלטות לנצל את היכולות של כל חבריהן ולהפיק דיונים והחלטות טובות יותר, ממש לא, בדיוק ההיפך. אפשר לומר שמצב של "חשיבה קבוצתית" הוא ההיפוך של "סיעור מוחות". במצב של חשיבה קבוצתית כל הקבוצה מתחילה לחשוב באופן יותר ויותר אחיד, ביקורות ודעות שונות מושתקות או מורחקות, ומתחילה התעלמות ממידע שיכול לשנות את ההחלטות או את מוקד הדיון. בסופו של דבר אם התהליך הזה ממשיך, מקבלי ההחלטות ידחפו את עצמם (ואת כל מי שמושפע מההחלטות שלהם) ישר לתוך הקטסטרופה. כשהתהליך הזה מתחיל, זה כמעט וודאי. כשתבוא הקטסטרופה כולם נורא יופתעו כי הרי היה צוות של אנשים כל כך חכמים ומלאי מוטיבציה טובה והיו להם מקורות מידע כל כך טובים, אז איך ההחלטות היו כל כך מטומטמות ? לאחר מעשה מסתכלים ופתאום זה נראה ברור לגמרי שנעשתה כאן שטות נוראית. פתאום רואים את כל הסימנים. אגב, ברגע הזה, מי שחושב על המילה "קונספציה", כן, זה בדיוק זה. כמו מחקרים וגילויים אחרים בפסיכולוגיה החברתית, גם ראשית תחום המחקר הזה הוא באירוע שאף אחד לא הצליח להבין אותו. במקרה הזה מדובר על הפלישה למפרץ החזירים (לקרוא כאן על הפרשה). בדיעבד זה באמת נראה משונה. איך מישהו (שלא לדבר על שני נשיאים די גדולים של ארצות הברית שאחד מהם פיקד על מבצע הנחיתה הגדול בהיסטוריה) חושבים שפלישה של שניים שלושה גדודים יכולה לעורר מרי עממי ולהפיל שלטון אהוד. החידוש במושג החשיבה הקבוצתית הוא חיפוש התשובה לא באישיותם של מקבלי החלטות, המידע שעמד (או לא) לרשותם אלא בתהליך שעובר על הקבוצה בדרך להחלטה.
אז מה גורם לתהליך ההרסני הזה ומה מגביר אותו ? פסיכולוגים חברתיים מצביעים על כמה גורמים ומאפיינים. ראשית, אפקט המנהיג. במקרה שבו במרכז הקבוצה נמצא מנהיג חזק וכריזמטי, הנטייה להתנגד להצעות שלו עלולה לקטון עם הזמן. בנוסף, יהיה יותר ויותר קשה להשמיע ביקורת או לנסות להציע תיקונים בתוכניות של המנהיג. בדיונים, קורה פעמים רבות שהמנהיג מביע את דעתו ראשון וכך גורם לנטייה "ליישר קו". שנית, אפקט ה"אויב שבחוץ והאויב שבפנים". קבוצות שעוסקות בקבלת החלטות מול (או נגד) קבוצה אחרת, למשל בפוליטיקה או במצב של תחרות מסחרית, נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח חשיבה קבוצתית. הפחד מפני האויב גורם לחברי הקבוצה "לחפש את הבוגדים" מה שיגרום להאשמות הספקנים בחוסר לויאליות. החלק הזה בתהליך גם מגביר את עצמו על ידי הפחד של המתלבטים להיראות בצד ה"לא נכון". שלישית, ההתלהבות והמוטיבציה. התלהבות היא הדלק של המוטיבציה ומוטיבציה גבוהה היא תנאי כמעט הכרחי למימוש מטרות ותוכניות. הבעיה היא שהתלהבות מפריעה לביקורות להישמע שכן אף אחד לא רוצה להיות "עוכר השמחות". אחד המאפיינים של מצב של חשיבה קבוצתית שגם מגביר את התהליך הוא תחושת אומניפוטנטיות שהולכת ונבנית אצל חברי הקבוצה. התחושה של "אנחנו חזקים ולא יכולים לטעות" (ובמיוחד המנהיג שלנו) הולכת ומשתלטת בהיעדר מידע שיסתור אותה. תופעה נוספת היא קיומם של "שומרי סף". אנשים מתוך הקבוצה שלוקחים על עצמם (בלי שמונו לתפקיד ובלי להיות מודעים להשפעתם) לא לאפשר כניסה של מתנגדים לפגישות הקבוצה וכך מונעים את "ערבוב" המידע והעמדות.
נחזור קצת להיסטוריה, אחרי הפיאסקו במפרץ החזירים, שאלו את עצמם מקבלי ההחלטות בבית הלבן "איך זה קרה" ? וניסו לנקוט אמצעים על מנת להקטין את הסיכון ליפול שוב לאותה המלכודת.
אז מה הן הפעולות שיכולות להקטין את הסיכוי של חשיבה קבוצתית ? השאלה הזאת העסיקה גם חוקרים באקדמיה וגם את אלו שמתעסקים באופן יום יומי בקבלת החלטות בקבוצה (מנהלים, יועצים ארגוניים, קציני מטה ועוד). בגדול, התשובה היא לגוון כמה שאפשר את הדעות הנשמעות בדיונים ואת המידע שעליו מתבססת ההחלטה בסופו של דבר. מבחינה מעשית יש כמה עצות ספציפיות מקובלות. העצה הראשונה מתייחסת למנהיג. מומלץ מאוד שהמנהיג (או מנהל, לא ניכנס כאן להבדלים) יעלה את הנושא לדיון אבל לא יביע את דעתו כבר בתחילת הדיון. חשוב שהמנהיג ייתן לכל הדעות בחדר להישמע. חשוב לעודד ערעור על ההסכמות המושגות על ידי שיתוף אנשים שונים בדיונים ושימוש במקורות מידע מגוונים. יש לתת מקום ולעודד דיון גם בכישלונות (של חברי הקבוצה, הארגון ושיטות העבודה) על מנת "לשבור" את תחושת האומניפוטנטיות. באופן אישי, השיטה האהובה עלי ביותר היא "פרקליטו של השטן". ממנים אדם שתפקידו המוצהר הוא למצוא כשלים, טעויות ומידע שסותר את דעת הקבוצה המתגבשת. בארגונים גדולים ניתן אפילו לקיים שתי יחידות שעוסקות באיסוף מידע ולבקש מהאחת להביא נתונים שסותרים את ההערכה אותה סיפקה השנייה.

שיהיה ברור, למרות שפרקליט השטן הוא תפקיד חשוב, מילויו יגרום להרבה רגשות שליליים כלפי אותו חבר קבוצה. אף אחד לא אוהב את משבית השמחות אבל חייבים לשמוע אותו. הדבר הזה נכון כמובן גם ברמה של מדינה ולכן יש חשיבות מעשית (ולא רק מוסרית) לערכים כמו חופש הביטוי, פלורליזם וקבלת האחר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה